ברכה בקדירה

העיר הרצליה, נובמבר 2009

מאת לילי עבודי

 

יעל ארליכמן מפסלת בברונזה, יעקב בנה שוברי גלים. הם הכירו במרינה ואחר כך קנו את הבית של אהרן ברנע. ותודה לברכה על המתכון.

 

היא. יעל ארליכמן היא פסלת שעבודותיה מוצגות בתערוכות ובגלריות ידועות בעולם. היא נולדה בקיבוץ גבעת ברנר, אחות צעירה לשני אחים. כשהיתה בת שלוש עזבה המשפחה את הקיבוץ לטובת שכונת אפקה בתל אביב. "גדלתי באפקה", היא מספרת, "אבל בכיתה ט׳ חזרתי לקיבוץ כילדת חוץ כי הורי נסעו לשליחות בדרום אמריקה. עד שנתיים אחרי הצבא הייתי בגבעת ברנר, ואלו היו השנים המופלאות בחיי". בילדותה ובנעוריה נוצל הכישרון האמנותי שלה לטובת ועדת הקישוט בכיתה, ובו בזמן היא למדה ציור אצל מורה הזכורה לה לטובה עד היום, אסתי פרץ. "בשיעורי מלאכה היא היתה משחררת אותי ונותנת לי לעבוד בחמר. תמיד פיסלתי נשים מלאות". אחרי הצבא עשתה את הטיות הגדול לדרום אמריקה. לאחר שחזרה עזבה את הקיבוץ והתחילה לעבוד כמזכירה במרינה בתל אביב. "הכרתי את כל האנשים והסירות שם. לאבא שלי היתה שם סירה קטנה, ושם גם הכרתי את יענק'לה". במשך כל השנים ציירה ופיסלה להנאתה, למדה בקורסים לאמנות, אבל רק אחרי הנישואים התחילה להתמחות בפיסול בברונזה. לפני כשמונה שנים השתתפה בסטודיו הפתוח ברמתהשרון, ובמוצאי שבת גילתה שמכרה פסלים רבים. אבל רק כשיוסי מימן קנה ממנה תבליט ברונזה גדול של דמות אשה המפוסלת מאחור, קיבלה "גושפנקה שזה שווה". לאחרונה הוזמנה להציג בביאנלה בפירנצה, בגלריה צ׳לסי במנהטן ובטורונטו.

 

הוא. יענק'לה נולד בתל אביב וכל חייו סבבו סביב הים. "מגיל עשר אני בחבל הימי לישראל ואחר כך בהפועל ימייה. זו מחלקה ימית שהיתה בתנועת הפועל. מגיל עשר אני שט במפרשיות. ים נותן לי בפירוש רוגע". היתה לו סירה, יאכטה קטנה שעגנה במרינה, אבל אחרי הנישואים מכר אותה, ןוהוא ויעל הפכו בעלים של סירה אחרת משותפת. בהמשך הים הפך אצלו לפרנסה כי יענק'לה הקים חברה ושמה אוקיאנה, שעוסקת בתעשייה ימית, כלומר בונה נמלים, שוברי גלים, עוסקת בהעמקת נמלים ובביצוע מחקרים ימיים. "ניהלתי אותה הרבה שנים, אבל לפני כארבע שנים מכרתי אותה ועכשיו אני פנסיונר מאושר", הוא מעיד. בכל שבת הם מפליגים במרינה בהרצליה בסירתם דואנדה (שמה של אלת חופש המחשבה בברזיל), וכל קיץ המשפחה מפליגה ליוון או לטורקיה.

 

ההיכרות. כשיעל עבדה במרינה היא שמעה רבות על יענק'לה, בעל אחת הסירות שבמרינה. "יענק'לה לא היה מתעכב אצל השייטים במרינה, וכששאלתי 'מי זה יענק'לה?, אמרו לי שהוא לא מתערב עם החבר'ה. יום אחד הוא חזר מהפלגה של חצי שנה ביוגוסלביה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה, וקיבלתי את הסירה כמו כל סירה אחרת. הוא מצא חן בעיני, ותוך שלושה חודשים אמר לי 'או היום או בעוד 40 שנה נתחתן'".

גרסת יענק'לה: "אמרתי לה 'בואי נתחתן היום או בעוד 40 שנה'. יעל: "תקף אותי פחת מוות, ואמרתי לו מיד כן. ההורים שלי שאלו אותי מה הוא עושה, ואמרתי 'לא יודעת, אבל הוא נורא נחמד'". השניים התחתנו כעבור שלושה חודשים בדירת הרווקים של יענק'לה בתל אביב בנוכחות המשפחה וכמה חברים. אחרי החופה הלכו לאכול גלידה בעיר.

 

הילדים. למשפחת ארליכמן שלוש בנות, כולן קשורות לים. רות, 27, ששירתה בשייטת, גרה עם חבר בכפר סבא ועובדת בבנק הפועלים. תמר, 25, ששירתה כמדריכה בקורס חובלים, לומדת משפטים ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה ונשלחה לחילופי סטודנטים בבייג'ין לחצי שנה, והיא שם כבר חמישה חודשים. הגר, 20, השתררה לפני ארבעה חודשים משירתה כמדריכה בקורס חובלים. היא גרה בבית ועובדת כמלצרית.

 

הבית. אחרי החתונה גר הזוג הצעיר בתל אביב, ולבית ברמת השרון הגיעה המשפחה לפני 20 שנה. בבית ובגינה פזורים פסליה של יעל, ביניהם "דיאמנטה" - פסל גדול של אשה, ו"יולנדה", שממוקמת בתוך בריכת נוי שבנה יענק'לה. "חיפשתי חמש שנים בית", מספרת יעל, "כי רציתי בית של פעם, ואז נכנסתי לחצר של הבית הזה וראיתי את עץ האשכולית, ואמרתי ,'אני רוצה את הבית'. וקנינו את הבית בגלל האשכולית. זה היה הבית של אהר'לה ברנע. אחרי שנה וחצי פה עשינו שיפוצים ובנינו את הבית מחדש, עם סטודיו בשבילי במרתף ומשרד בחצר. מאז אנחנו פה, מאושרים. פה גידלנו שלוש בנות וכלבה".

 

הכלבה. טשה, על שם נטשה, הגיבורה הרומנטית והאצילית מהרומן "מלחמה ושלום", היא כלבה מסוג כלב הצלה ימי, ניו פאונדלנד, שיש לו קרום שחייה בין האצבעות. טשה היתה ההמלטה הראשונה של כלב מסוג זה בארץ. הגר קיבלה אותה כמתנה ליום הולדתה העשירי, לפני כעשר שנים.

 

תמונת אבא. יעל ציירה את אביה, פנחס פיני ויינשטיין, היום בן 92, שגר באפקה, לפני כשש שנים. "התחשק לי נורא לצייר אותו. יש לי סטודיו שבו אני מציירת כבר 20 שנה עם קבוצה, ופעם הבאתי אותו כמודל וכולנו ציירנו אותו. מאוד קשה לצייר אבא, אבל זה הצליח ואני נורא שמחה. אבא הוא דמות מאוד דומיננטית והוא לימד אותנו להתגבר. עמדתי בחיים בלא מעט צמתים שהייתי צריכה להתמודד איתם ואבא תמיד אמר 'להתגבר', אז מתגברים". אביה הוא סקיפר, איש ים, שלאחרונה חזר מהפלגה לקרואטיה עם חברים. "הוא יוצא איתנו לפעמים לפאב", מוסיפה הבת הגר, "וכל בחור שאי פעם יצאתי איתו, בא קודם לראות את סבא על כוס קוניאק או בירה".

 

המטבח. כל יום שישי סועדת יחד כל המשפחה, כולל משפחות האחים והאב בן ה-92 אצל מישהו אחר. "כשאוכלים אצלי", מצהירה יעל, "אין הרבה ואריאציות". או שניצלים או עוף ברכה או ספגטי בולונז. אני לא אוהבת לבשל, אבל כשאני מבשלת, כולם נהנים. יש מעט דברים שאני מכינה, אבל הם מנצחים". יענק'לה אומר שהמומחיות של יעל היא הכנת תה צמחים מעשבי הגינה.

 

המתכון. עוף ברכה נקרא על שם ברכה, חברתה של יעל "שלימדה אותי הכל. היא בשלנית אמיתית, בעלת טעם משובח. אימצתי את המתכון הזה כי הוא היה טעים לחברים ולמשפחה, וכולם דרשו את זה. מי שמגיע אלינו הביתה, נופל על עוף ברכה ומבקש את הרצפט. אצלי כל המאכלים מקבלים שמות על שם מי שנתן לי אותם".